מידע וכלים להתמודדות נפשית במצבי חירום
-
מרכזי תמיכה רגשית ונפשית
אם אתם או מישהו מבני משפחתכם חווה קושי או חרדה כתגובה למלחמה – רכזנו עבורכם את רשימת המוקדים והמרכזים בהם אפשר להיעזר. -
טיפול נפשי למשפחות החטופים, הנעדרים והנרצחים
כל המידע על מוקד נמ"ל המחבר בין משפחות הנעדרים, החטופים והנרצחים, לאנשי מקצוע, לקבלת טיפול רגשי ונפשי ארוך טווח ומענה ועזרה רפואית. -
עזרה ראשונה נפשית בשעת חירום
הנחיות לעזרה ראשונה נפשית במצבי חרדה, וכיצד להפחית לחץ על פי עקרונות מעש"ה: מחויבות, עידוד, שאלות והבניה. -
תגובות חרדה וההתמודדות עמן
המידע ינחה אתכם כיצד לעזור לעצמכם להתחזק ולחזור לתפקד או כיצד לסייע לקרובי משפחה שהיו באירוע או חוו אירועים קשים. -
סטרס בעקבות מלחמות ואסונות
אסונות יכולים להשפיע עמוקות וממושכות על הנפגעים. ריכזנו עבורכם מידע על מגוון אמצעי התערבות מועילים שיכולים לעזור לאנשים להתאושש ממצבי לחץ וחרדה. -
התמודדות הורים עם חרדה אצל ילדים
חרדה אצל ילדים מתבטאת באופן שונה בגילאים ואצל ילדים שונים. כל המידע וההמלצות הנחוצים להורים להתמודדות עם חרדה אצל ילדים. -
לחץ וחרדה כשאת בהיריון או מניקה
כל המידע הנחוץ לנשים המתמודדות עם לחץ וחרדה בזמן ההריון או ההנקה – עצות להתמודדות עם חרדה, מספרי טלפון לתמיכה נפשית ועוד. -
דמנציה בתקופות חירום
המידע והכלים שחשוב שתכירו בתקופות חירום, על מנת להקל ולהתמודד הצורה הנכונה ביותר, עם מצבי לחץ, חרדה וחוסר ודאות, לצד שמירה על שגרת חיים פעילה ובריאה, אצל אנשים עם דמנציה. -
חוברת הנחיות בטיחות לשעת חירום - החברה הערבית
חוברת הנחיות בטיחות לשעת חירום - החברה הערבית
התמודדות הורים עם חרדה אצל ילדים
חרדה אצל ילדים מתבטאת באופן שונה בגילאים ואצל ילדים שונים. לעתים נראית חזרה להתנהגות המתאימה לגילאים צעירים יותר. ילדים צעירים יכולים להסתגר בתוך עצמם או להפגין חוסר תאבון. ילדים מבוגרים יותר יהיו עצבנים, רגישים, רגיזים וייתכנו תופעות של הרטבה לילית או התנהגות לעומתית.
הורים יכולים להקל על ילדיהם בטווח הקצר אם מתפתחות תגובות האופייניות למצבי לחץ אצל ילדים.
לחץ וסטרס אצל ילדים אחרי אסון
כך תוכלו להקל על הופעת קשיים בהמשך הדרך:
- התגובה שלכם ההורים למשבר תשפיע על התגובה של הילדים שלכם. לכן חשוב שאנחנו ההורים נשוחח עם אדם מבוגרים אחרים או עם אנשי מקצוע, כדי להגיע מוכנים לשיחה עם הילדים.
- כל ילד וילדה מגיבים לטראומה בדרך אחרת. לא כדאי לדרוש מכולם שיגיבו באותה הדרך. פשוט תהיו שם עבורם.
- הקשיבו לסיפורים של הילדים שלכם. חשוב להקדיש לילדים זמן כדי לדבר איתם או פשוט לבלות יחד. יכול להיות שהילדים ירצו לדבר בהפוגות. לילדים צעירים יחסית, יכול להיות שצריך יהיה לחזור על מידע מסוים מספר פעמים.
- שוחחו עם הילדים שלכם על נושאים לפי בחירתם, לא בהכרח על איך הם מרגישים או על המצב. דברו על האירוע עם הילדים שלכם בפתיחות ובכנות. חשוב לדבר על אירועי חיים נורמליים, כדי לשמור על בריאות.
- יש לתת לילדים מידע קונקרטי על אירוע האסון ועל איך האסון שונה מהסביבה הנוכחית שלהם (אם רלוונטי) ולעזור להם לווסת את תחושת ההזדהות עם הקורבנות או עם המצב.
- הבהירו להם שהאסון לא קרה באשמתם, באופן חד משמעי.
- השתדלו לשמור על השגרה ועל לוחות הזמנים המוכרים במידת האפשר. הגעה לבית הספר, זמנים קבועים לבילוי על המשפחה וסיפורים לפני השינה יכולים להרגיע ולעזור לילדים להרגיש בטוחים ובריאים. הימנעו מלהתחיל שגרות חדשות.
- הגבירו את תחושת השליטה וה"בעלות" של הילדים בתוך הבית — תנו להם לתכנן את ארוחת הערב או את פעילויות אחר הצהריים.
- מומלץ להגביל את זמן החשיפה לטלוויזיה או למקורות מידע אחרים על האסון וקורבנותיו.
- ילדים מבוגרים יותר ובני נוער יכולים להרגיש נסערים. עזרו להם להבין את ההתנהגות שלהם והציבו עבורם גבולות.
- היו סובלניים וגלו הבנה אם הילדים שלכם חווים נסיגה וחוזרים להתנהגויות ישנות. לדוגמה, הם עלולים לחוות נסיגה ביכולת להשתמש באסלה או ביכולת להירדם כשהם לבד.
- יש להזכיר לילדים שלנו שהם בטוחים ושאנחנו איתם.
תגובות ילדים למצבי לחץ והמלצות לדרכי תגובה של ההורים בטווח הקצר
הסימן | פירוט | כדאי לעשות | לא לעשות |
הצמדות להורה ובקשת קרבה | סירוב להישאר לבד, סירוב ללכת לגן ולבית הספר. | החזירו לילדים את ביטחונם - היו עם הילדים עד כמה שאפשר, שוחחו איתם כדי להרגיע ושמרו על מסגרת חיים רגילה. | הימנעו מביטויי כעס וזלזול, עודדו את הילדים להיפרד אך אל תכנסו לעימות איתם. |
בעיות אכילה | חוסר תיאבון, הקאות, יריקות. | שמרו על מסגרת זמני אכילה והרגלי אכילה תקינים. אל תחששו - ילדים בריאים יבקשו אוכל בעצמם. | אל תכריחו את הילדים לאכול ואל תילחמו בהם. |
בעיות בהרגלי ניקיון | חזרה להתנהגות ילדותית, הרטבה ועשיית צרכים. | שוחחו עם הילדים כדי להרגיעם, עזרו לילדים לשמור על זמני יציאה קבועים. | אל תכעסו ואל תיכנסו לעימות עם הילדים, הדבר רק יגביר מתח. |
פחדי לילה וקשיי שינה | פחד מפני ללכת לישון, פחד מהתעוררות וסיוטי לילה, פחד מהישארות לבד בחושך. | שמרו על הרגלי שינה קבועים, שוחחו עם הילדים על פחדיהם. | כאשר הילדים מפחדים היו איתם, ליד מיטתם ולא במיטתכם. השתדלו לא לתת תרופות שינה, אלא בעצת רופא. |
תוקפנות | תוקפנות פיזית כלפי בני משפחה ואחרים, תוקפנות ועקשנות (מטרתם להתגבר על תחושת חוסר האונים). | שוחחו עם הילדים ועודדו אותם לבטא את עצמם. חשוב לתת להם להבין שיש גבול לדרישות ולתוקפנות. אפשרו לילדים לבטא פחדים וכעסים, בציור ומשחק או בדיבור. | עצרו ילדים כועסים והרגיעו בתקיפות, לא בתוקפנות. |
פעילות יתר | וכחנות, דיבור שוטף (מטרתם להתגבר על תחושת חוסר האונים). | הקשיבו ומתנו את הפעילות המוגזמת, אם אפשר על ידי מתן תפקיד או מטלה כלשהי. הציבו גבולות בזהירות. | אל תתווכחו עם הילדים, לא כדאי לומר להם שאינם צריכים להרגיש כפי שהם מרגישים. |
קושי בריכוז | קושי למקד תשומת לב בעניין אחד, בלבול, שעמום, אי ידיעה מה לעשות ובמה לשחק. | תנו לילדים משימות קצרות, פשוטות וברורות, כדי להחזירם לאט לאיזון. | אל תכעסו על הילדים ואל תפעילו לחץ. |
דיכאון או אפטיות | שתיקה, עצבות ממושכת, האטה בפעילות, חוסר תיאבון, הבעת ריקנות, מבט תוהה. | תנו תשומת לב, צרו מגע אישי, דיבוב ושיחה, הציעו אוכל נוזלי וחם. | אל תגלו רחמים מוגזמים או כעס. |
מיחושים גופניים או תגובות פיזיות חריפות | ניסיון להתנתק מהסובב, כאבי ראש חזקים, כאבי בטן, תחושת שיתוק בחלקי גוף שונים, חוסר ביטחון רב. | גלו תשומת לב, ספקו מקום נוח ומבודד, התייעצו עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש. | אל תאשימו את הילדים ואל תבטיחו ש"הכל יהיה בסדר". אל תתנו תרופות ללא מרשם רופא. |
פאניקה | ניסיונות בריחה, אובדן שיפוט, ריצה פראית לכיוון בלתי מבוקר. | נסו לעצור את הילדים בתקיפות, ורק אם אין ברירה השתמשו בכוח. תנו הוראות פשוטות וברורות כדי להחזירם בהדרגה לאיזון. | אל תכו, אל תשפכו מים, אל תסטרו, אל תצרו התקהלות, אל תתנו לילדים תרופות ללא מרשם רופא. |
תופעות אחרות | מציצת אצבע, אוננות מוגברת, גמגום ועוויתות. | במקרה של גמגום ועוויתות התייעצו עם מומחה מתחום בריאות הנפש. נסו להרגיע כולל הפעלה, הסחה ופעילות גופנית מהנה. | אל תפחדו מהתופעה, אל תאיימו ואל תענישו את הילדים. |
אם ילדיכם סובלים מאחד או יותר מההתנהגויות האופייניות במשך תקופה ממושכת, או שסימנים אלו מחמירים, מומלץ לפנות לייעוץ פסיכולוגי.
למידע על קווי סיוע נפשי
למידע על קווי סיוע נפשי