שגרה בצל מלחמה

כאשר מדברים עם ילדים על נושאים מפחידים, חשוב לעזור להם להבין מה הם רואים ומה הם שומעים.
כדאי לאפשר לילדים לשלוט במהלך השיחה, בכך שנשאל אותם: "האם ראיתם או שמעתם משהו שאתם רוצים לדבר עליו?" לעתים קרובות, כמבוגרים, אנו משתפים יותר מדי או פחות מדי מידע עם ילדים, במקום לתת להם את המידע שהם צריכים כדי להבין את מה שהם ראו או שמעו.

העולם יכול להיות מקום מפחיד עבור מבוגרים, וודאי עבור ילדים שלא פיתחו את היכולת הרגשית והשכלית להבין אירועים מפחידים כשהם קורים. סביר להניח שהם קולטים שהתרחש משהו משמעותי מתוך מה שהם רואים או תופסים סביבם. בנסיבות קשות אלה, הורים ומטפלים עלולים להתלבט בשאלה איך לעזור לילדים להבין מה קורה.

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם במקרה בו צריך להסביר לילדים על נושאים קשים:

• יש להגביל את החשיפה שלהם למידע קשה ומיותר. לדוגמה, שימו לב והגבילו את החשיפה של ילדים לתקשורת, שלעתים קרובות מדווחת על מידע קשה ומפחיד, עם תמונות שילדים עלולים לא להבין או שעלולות להפחיד אותם.
• אין להרגיע אותם בהבטחות שווא או להעמיד פנים שהאירוע לא התרחש. כשילדים מגלים משהו מטריד או מפחיד, יש להכיר בזה כדי ליצור הבנה משותפת. מבוגרים לא צריכים לשקר לילדים על מה שקרה, גם לא בכוונה "להגן" עליהם. גם בנסיבות קשות מאוד צריך לספר לילדים את העובדות המהותיות על מה שקרה. כאשר מסתירים מילדים מידע חשוב או מטעים אותם, הם עלולים להרגיש פחות בטוחים ולחשוש שהמצב גרוע מכפי שהוא באמת. יש להסביר לילדים אם האירוע ישפיע על חיי היומיום שלהם, וכיצד השפעת האירוע תתבטא.
• יש לבחור בקפידה מה לשתף איתם לפי מה שהם ראו או שמעו ולתת מידע שיענה על השאלות הספציפיות שיש להם. אל תניחו הנחות לגבי מה שהילדים יודעים או לא יודעים. כמבוגרים, אנו יכולים להתחיל שיחה במשפט כגון "ראיתי שהקשבת לחדשות על אוקראינה. הם הראו תמונות של טנקים נעים ברחובות. רציתי לשאול מה דעתך על זה או אם יש לך שאלות נוספות." אז, הילדים יכולים לבחור אם לבקש עוד מידע או לא. גם אם הילדים בוחרים שלא, הורים ומטפלים יכולים לומר: "גם אם אין לך שאלות עכשיו, אני רוצה שתדע/י שאת/ה תמיד יכול/ה לשאול, אם יש לך שאלות. חדשות כאלה יכולות להיות מבלבלות ומפחידות אפילו עבור מבוגרים."
• יש להשתמש בשפה ברורה ומותאמת לגיל. יש לקחת בחשבון את הגיל ואת השלב ההתפתחותי של הילד/ה כאשר מחליטים על הכמות, הסוג והמורכבות של המידע שאתם חולקים. לדוגמה, אם אומרים לילד בגיל הגן שסבו "הלך" או "הלך לעולמו", הוא עלול להתבלבל. עדיף לומר: "סבא נפטר. אתה יודע מה זה אומר, שמישהו נפטר?"
• חשוב לזכור שיכול להיות שנצטרך לדבר על הנושא מספר פעמים. לא כדאי לשתף את כל המידע בשיחה אחת, במיוחד כאשר מדברים עם ילדים צעירים יחסית. חזרה על עובדות תעזור להם להכיל ולהבין את המידע שאתם משתפים איתם.
• תנו לילדים דוגמה איך להתמודד עם רגשות חזקים (כגון פחד, עצב, כעס ואבל). עזרו להם לראות שגם אנחנו המבוגרים מרגישים את הרגשות הללו, אבל אנחנו מתמודדים עם הפחד דרך דיבור ושיתוף הרגשות שלנו עם אחרים, במידה מתאימה. אפשר לשתף רגשות חזקים גם דרך משחק עם הגוף, סיפור סיפורים, מוזיקה ופעילויות יצירה.
• רצוי להרגיע את הילדים בעזרת ניחום פיזי. במצבי לחץ, ילדים – במיוחד ילדים צעירים – עשויים לחוות הקלה רבה יותר מחיבוק מרגיע וממגע פיזי, לעומת מילים מרגיעות.
• כדאי להכווין ילדים בוגרים יחסית לאמצעי תקשורת ולמקורות חדשותיים אמינים שיתנו להם מידע מדויק ולפנות אליהם לאחר מכן כדאי לדון במה שהם קראו או ראו או לענות על השאלות שהם עשויים לשאול.
• ילדים בגילאים שונים עלולים לפנות למקורות שונים לקבלת מידע, למשל רשתות חברתיות, והמידע שהם מקבלים שם עלול להיות מוקצן בכוונה או לא מדויק. בפרט, ילדים בגיל ההתבגרות (12-18) ובגילאי הטרום ההתבגרות (9-12) עשויים להיחשף למידע ממקורות לא אמינים שגורמים לבלבול רב יותר.
• כדאי לשקול להתייעץ עם אנשי מקצוע בתוך הקהילה שלך, כגון אנשי דת, ספקי שירותי בריאות או מומחים לבריאות התנהגותית, אם אתם זקוקים להדרכה נוספת בנושא שיתוף מידע קשה ומורכב עם הילדים בחייך.

קשיי שינה אצל ילדים באתר אפשריבריא